לפני החלוקה בין יהודים וגויים, נדבר על ההבטחות שהאדון נתן לנו. ההבטחה הראשונה הובטחה לאברהם. אלוהים קרא לאברהם ואברהם ציית לאלוהים. אברהם קיבל את ההבטחה שאלוהים יהיה האלוהים של זרעו.
נהוג לציין שצאצאים של אברהם הם היהודים ושזה קרה בהר סיני כשאלוהים כרת ברית עם בני ישראל ובחר בו מכל העמים להיות לו לעם סגולה, להיות שונה מכל העמים: ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (דברים ז׳ 6).
בגלל הזכות להיות ״עם סגולה״ לאלוהים, עם ישראל התחיל לחשוב שהוא יותר טוב מכולם. הגאווה התחילה לעלות לו לראש. התחילו לראות את עצמם כיותר טובים מהשאר, במיוחד מהגויים בגלל כך שאלוהים בחר בהם.
אנחנו פוגשים את הביטוי ״יהודים״ מאות אחרי שנולדו צאצאיו של יעקב ועשורים אחרי שממלכת ישראל נכבשה. הייתה גלות ולא ידוע לנו מה קרה לשבטים האלה. יש הרבה מדינות שחושבות שהם חלק מהשבטים. שבט יהודה נשאר כאן ולכן התחילו לקרוא לצאצאי אברהם שנשארו או חזרו לארץ ״יהודים״.
בהלכה ובמשנה יש ביטויים מזלזלים על הגויים. לגויים היה אסור להיכנס לבית המקדש כי הם היו רחוקים מאלוהים. זאת הייתה המציאות עד שישוע הגיע.
ישוע הגיע והוא לא בישר לגויים בעצמו אלא הלך לעם ישראל, לצאן האבוד. ישוע בא לתת סליחת חטאים לכולם ואפשר לראות את זה בסיפור במתי ט״ו כשישוע מרפא את האישה למרות שלא בא בשבילה.
אחרי שישוע קם מן המתים הוא הלך להר הזיתים עם התלמידים ואמר להם במתי כ״ח 18–20 ללכת לגויים ולעשות תלמידים, ישוע השלים את המשימה שלו והשאיר משימה לתלמידים ללכת לספר לכל העולם על ישוע ואז הבשורה מתחילה להיות רלוונטית לכל העולם. התלמידים של ישוע גם היו יהודים וגם הם חשבו שהם יותר טובים מהגויים. לדוגמה, כיפא שנשלח לבית של קורנליוס בקיסריה היה מופתע מזה שאלוהים דיבר עם קורנליוס ואמר ״באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים״.
במשך אלף השנים שלפני ישוע, היו הבדלים ברורים בין יהודים וגויים, הפרדה מוחלטת ולכן התלמידים היו צריכים הסבר ברור וממושך, כמו שהיה לכיפא עם החלום וגם לחלק מהתלמידים אשר הלכו לבשר את הבשורה אצל הגויים וניסו לגרום לגויים להיות יהודים. היה להם כל כך קשה להבין את זה שגם הגויים יכולים לקבל את ישוע. באפסים ב׳ 11–22 אנחנו רואים את זה באופן מובהק, וכתוב שם שאין מחיצה בין היהודים לגויים — כולנו עם אחד, גויים ויהודים!!
בגלטים ג׳ 28 — ״אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ״. אנחנו רואים עד כמה שאול רוצה להראות לנו שאנחנו אחד — כולם שווים בעיני אלוהים.
הפסוק במהלך השנים יצא מהקשרו בגלל מחלוקות בין יהודים וגויים. חלק טענו שאין מקום בכלל לשמור את התרבות היהודית ומחקו בעצם את הזהות היהודית לעומת אלה שחשבו שזה מאוד חשוב על סף קריטי.
עלינו להבין שזה בסדר שיש יהודים ויש גויים. זה כמו גבר ואישה. ככה אלוהים יצר אותנו. עלינו לייצר אחדות ולא אחידות. זה בעצם לנסות לגייר את הגויים. ישוע לא רצה למחוק את עם ישראל. לכל אחד יש תפקיד. יש נבואות באחרית הימים ספציפיות שקשורות לעם ישראל וזה מראה שעם ישראל לא נמחק ולא יימחק.
בראשונה לקורינתים ז׳ 17–20 שאול כותב שאלוהים ברא אותנו שונים בעולם הזה — גובה, משקל, מין… לכולנו יש תפקיד ואנחנו צריכים להיות שמחים וגאים בכך שאלוהים הוא מי שברא אותנו עם ייעוד במלכות שלו.