היחס הראוי לשונה ולחלש בקהילה
הראשונה לטימותאוס ה’:1-10
בפרק ג’ בפסוק 15 של האיגרת שאול כותב אל טימותאוס שבמידה והוא יתעכב להגיע אליו אלה הן ההנחיות שהוא מבקש ממנו להנחיל בכל הנוגע להתנהגות הראויה בקהילה. המטרה של כל ההנחיות האלו היא בסופו של דבר לעזור לקהילה כולה לגדול ולממש את הקריאה שלה.באיגרת אל האפסים ד’ פסוקים 1-16 שאול מצביע על המשמעות של קהילה כשהוא מדגיש את העובדה שקהילה משקפת אחדות בין אנשים בעלי כוונה, מטרה, יעוד ואדון אחד. אלו פועלים יחד כדי להעמיק בהכירות שלהם עם אלוהים ולבנות זה את זה באהבה. הגדילה של הקהילה צריכה להיות משותפת לכולם ולא רק לחלק ומציאות שכזאת היא אפשרית רק כאשר קיימת אחדות בין כולם.
בפסוקים 1-10 בפרק ה’ שאול מתמקד בנושא היחס לשונה ולחלש בקהילה. בפס’ 1,2 הוא מתייחס לאנשים הנכבדים, המבוגרים בקרבנו, ובפס’ 3-16 הוא מתייחס לאנשים שחלשים מבחינה כלכלית, בדגש על אלמנות. הקבוצה הראשונה שמוזכרת בפסוק 1 היא הזקנים בקהילה: שאול אומר לטימותאוס שיש להימנע מלנזוף בזקנים ושצריך להתנהג אליהם כמו שהיינו מתנהגים אל אב. גם בפסוק 2 קיימת התייחסות לזקנות בקהילה וקריאה להתנהג אליהן כאל אימהות. דבריו של שאול ככל הנראה נובעים מההיכרות עם הקושי שקיים בקרב הצעירים בהתמודדות עם הדור המבוגר יותר: פעמים רבות הדור הצעיר משוכנע שהמבוגרים לא מבינים את עולמם ושהם מיושנים ולא רלוונטיים. בנוסף קיים הקושי הפיזי: בשונה מאנשים צעירים שמאופיינים במרץ, זריזות ואימפולסיביות מבוגרים הם יותר איטיים ומקובעים בדרך העבודה שלהם וזה עלול לעורר חוסר סבלנות בקרב הצעירים. הקבוצה השנייה שאליה מתייחס שאול באותם הפסוקים הם הצעירים יותר. גם ההתמודדות עם אנשים צעירים, בעיקר צעירים מאיתנו היא לא תמיד פשוטה: לעיתים אנחנו נתייחס אליהם בגישה קצת מתנשאת, נחשוב את עצמנו לחכמים יותר וניתן להם הרגשה שהם מציקים לנו ושאנחנו לא מעוניינים בחברתם. שאול מלמד אותנו שצריך להתייחס אל הצעירים כמו אל אחים:באהבה וכבוד.
בפסוקים 3-10 שאול מדבר על קבוצה אחרת בקהילה: על האלמנות. האלמנות באותה תקופה היו תלויות לחלוטין בבעל בכל מה שקשור לכלכלת הבית. ברגע שאישה איבדה את בעלה היא איבדה את רשת הביטחון שלה ולא היו קיימים שירותי רווחה שיתמכו בה כמו אלו שקיימים היום, והמשמעות של זה הייתה שאלמנות היו בעלות מעמד חברתי-כלכלי נמוך בחברה. שאול בעצם קובע במכתבו אל טימותאוס נהלים שעל פיהם על הקהילה לנהוג כלפי האלמנות: בפסוקים 3 ו-8 הוא מטיל את אחריות התמיכה באלמנות על משפחותיהן, בעיקר על אלו בעלי הקרבה הראשונה (ילדים, בני הבית) והוא אף אומר שמי שלא דואג לבני ביתו כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין. הגישה של שאול בנושא היא נורא מחמירה, אך אם נשים לב לכתובים אנחנו נראה שהנושא של רווחת החלשים בחברה:היתום, הגר והאלמנה הוא נושא נורא חשוב לאלוהים שחוזר על עצמו פעמים רבות.
מעבר לכך, אם נבחן את הכתובים נראה שהרבה פעמים אלוהים שלח את נביאיו להוכיח את עם ישראל בדיוק בנושא הזה: היחס הרע שלהם אל החלשים בחברה. שאול ממשיך בהנחיותיו וכותב שהאלמנות שגילן הוא מעל שישים, שהיו נשואות לבעל אחד ושמעשיהן הם עדות ומופת יזכו לתמיכה כלכלית מהקהילה. עלינו להבין שמתוך קבוצת האלמנות אלו שהיו מבוגרות היו במצב אף יותר קשה כי כמעט ולא היה קיים סיכוי שהן יתחתנו מחדש או ימצאו עבודה ולכן הן היו זקוקות אף יותר לתמיכת הקהילה.
מתוך כל הפסוקים האלו אנחנו מבינים את החשיבות של יחסי אהבה וכבוד בין חברי הקהילה ואת התפקיד המרכזי שממלאת הקהילה בסיוע לאוכלוסיות החלשות מבחינה אקונומית. כדי שנוכל לחיות חיי קהילה תקינים כמו אלו שמתוארים באל האפסים פרק ד’ עלינו לשים את הנושא החברתי-כלכלי בעדיפות גבוהה ולנהוג בחברי הקהילה כמו בני משפחה אהובים וחשובים.
*****
Treating One Another as Family
1 Timothy 5:1–10
In these verses, Paul continues to instruct Timothy concerning the believers in Ephesus in the case that Paul will be delayed in arriving. In Ephesians 4:1–16, Paul makes clear that the congregation is to be united, having one Lord, one faith and one baptism—believers are to be bound together in love as they pursue a deeper relationship together with God. The congregation is to be a place where every believer belongs and where none is excluded, a reality that requires truly being mindful of every member of the congregation.
In 1 Timothy 5:1–10, Paul addresses the need to truly care for our natural family but also to care for others in the congregation as is fitting for family. Paul begins by focusing on generational issues. He points out that younger people should not chastise their elders but should speak respectfully to them in the same way that we should address our own parents. Likewise, Paul points out that we should speak with our peers with the same respect that we should show to our own siblings. Young people may feel that their elders are too slow, too set in their ways and too outdated and irrelevant. Likewise, we may feel that our peers are incapable of understanding us and just get in the way of our plans. It’s no surprise that Paul has to give instructions in these matters: when we disagree with others, the temptation is often to distance ourselves from them and to treat them as anything but family.
Especially central in this passage is Paul’s discussion of how we are to care for widows in our midst. Especially in Timothy and Paul’s day, at a time in history when there was no life insurance and no government money allotted to widows, it was important to instruct young people in caring for the financial needs of the elderly and the widowed. Paul asserts that it’s especially important for a widow’s own family members to care for her. Paul even goes on to emphasize who those who don’t care for their own blood relatives are worse than unbelievers. Regardless, Paul explains that any widow over 60 years of age who has been the wife of only one husband and who is known for her good works is the only kind of widow that the rest of the congregation should need to support. There are a few reasons that may have led to such instructions increased challenges in earning money beyond the age of 60 as a woman along with the decreased likelihood of finding another husband who could provide.
Paul takes seriously the need to care for those who struggle to care for themselves and for good reason: throughout the Scriptures, God makes clear that we are to care for those in need of help—especially for the fatherless, the foreigner and the widow. There are numerous instances in Scripture in which the prophets were sent to rebuke the people of Israel for not caring for those in need. God cares about those who are hurting and he expects us to partner with Him in caring for those in need.
From these verses, we understand the importance of treating every member of the congregation as family, with love and respect. When Paul’s words are considered, we may conclude that the congregation is not only responsible to love with words but also with our finances. Only when we love one another as family can we fully experience the level of unity that is described in Ephesians 4 as flowing from having one Lord, one faith and one baptism.