הסבל החברתי שלנו למען המשיח

פטר”א ד’:1-6

לא פשוט להיות תלמידו של ישוע בחברה החילונית של ימינו. חברה, שאינה דוגלת בערכים ועקרונות בהם אנחנו מאמינים ועל פיהם אנחנו חיים. כיפא כותב כאן לתלמידים של ישוע שעוברים רדיפות וסבל פיזי וחברתי עקב האמונה שלהם ועמידתם בדברי ישוע ומצוותיו.

כיפא קורא לתלמידים האלו להדמות לישוע, שסבל סבל גופני וחברתי גם הוא, בהלך הרוח שלהם. מכאן עולה השאלה איזה הלך רוח היה לישוע? פיליפים ב’:5-8- מפרט בפנינו את הלך הרוח של ישוע: ענווה, נמיכות רוח, נכונות להיות עבדים, נכונות לוותר על האני העצמי שלי, ציות אפילו עד מוות. באותו הלך הרוח כיפא מפציר בתלמידים לחיות. הקריאה של כיפא כאן היא להיות מוכנים לסבול בעבור המשיח כי הוא עשה כן בעבורנו.

בסוף פס’ 1 נאמר “שכן הסובל בגופו חדל לחטוא”. כולנו יודעים שכל עוד אנחנו נמצאים בגופנו הבשרי יש לנו טבע חוטא, אם כן מה הכוונה במילים אלו? אדם שכל כך מאמין ורואה את המטרה שישוע שם בפניו מפסיק להיות מושפע מהעולם ותאוותיו. מי שהגיע למצב שהוא מוכן לסבול בעבור המשיח כנראה הבין מה המטרה וחדל מלהחטיא אותה, הוא קולע למטרה ועושה מה שהמשיח מבקש ממנו, והחברה מסביבו לועגת ומגדפת ואף מכאיבה לו עקב עמידה באמת ובמטרה שישוע שם בעבורו.

עלינו לבחון את חיינו על פי דבר אלוהים- האם אני חיי את כל חיי בצורה שאלוהים מבקש ממני או שמא אני מחטיא את המטרה? אלו דברים צריכים לצאת מחיי בכדי שאלוהים יהיה מרוצה ממני, גם אם החברה מסביבי תלעג ותגדף אותי?

בפס’ 3 כיפא אומר לתלמידים בעבר התהלכתם בדרך זימה ותאוות, שכרות והוללות, נשפי שתיה ועבודת אלילים אסורה. והשאלה היא האם מה שכיפא אומר לתלמידים נכון ואמת בחיינו? האם בעבר התהלכנו כך או שמא גם היום חלק מהדברים עדין בחיינו?

בתור התלמידים של ישוע יש לנו קריאה להיות שגרירים של המשיח. אנחנו אמורים לייצג אותו במעשים ובמילים שלנו גם אם עלינו לסבול בעבורו. העולם מסביבנו צריך להסתכל עלינו לדעת שהמשיח חי וקיים, שהמשיח רוצה ומוכן להושיע. עלינו להיות אמיצים ונאמנים מספיק כדי שלא יהיה לנו אכפת מתגובת החברה מסביבנו ונוכל לחיות את חיינו כשאנחנו איננו מחטיאים את המטרה ומפארים את אלוהים בכל דבר.

To Suffer in Society for Yeshua

1 Peter 4:1-6

Being Yeshua’s disciple in today’s society isn’t a simple thing. We live in a society that does not stand on the morals and principles we live and believe in. Peter writes here to Yeshua’s disciples who are going through persecution and physical and societal suffering because of their faith and obedience to the words of Yeshua.

He is calling the disciples to imitate Yeshua, who suffered on a physical and social level, and arm themselves with the same attitude he had. The question arises, what attitude are we talking about? In Philippians 2:5-8– Paul describes what attitude Yeshua maintained- humility, submission, willingness to be a slave, willingness to sacrifice Himself, obedience even unto death. This is the attitude Peter is calling the disciples to imitate. We need to be willing to suffer for Him because He suffered for us.

In the end of verse 1 of 1 Peter 4, we read, “whoever suffers in the body is done with sin.” Now, we all know that as long as we remain in this earthly body we have a sinful nature. So what do these words mean? A person willing to suffer for the Messiah must understand what he is being called to and live according to that calling. Society might laugh and abuse him for his standing on the truth and living according to what Yeshua called him to, but he is not about to miss the target.

Let us examine our lives according to the Word of God- am I living like God is asking me to? Which things need to be taken out of my life so God will be pleased, even if society around me might laugh at me?

In verse 3, Peter tells the disciples that in the past they were doing what pagans chose to do—living in debauchery, lust, drunkenness, orgies, carousing and detestable idolatry. Is what Peter saying about those disciples true in our own lives? Are those deeds part of our past or are some of them part of our lives today?

As Yeshua’s disciples we are called to be the ambassadors of the Messiah. We’re to represent Him by our words and actions even if it means we might suffer for it. The world around us needs to look at us and know that Yeshua is alive, that He can and wants to save them. We’re to be brave and faithful enough to not care what the world might say, simply to live the lives we were called to without missing the goal Yeshua gave us.