In verse 12, Paul, already having done great things for the Kingdom of God asserts: “Not that I have already… become perfect”. Paul knew that he was still a work in progress and had a long way to go in his walk with the Lord. We don’t earn our way into the Kingdom of Heaven by being perfect. We are being perfected as we draw near to Him. God isn’t waiting for us to get everything in our life sorted out before we come to Him, He’s coming to us with an invitation to be joined to Him regardless of the many challenges we face in our life. It doesn’t matter how unworthy we feel to approach Him, He has already paid the highest price for our redemption.

In verses 13–14, Paul speaks of “forgetting what lies behind and reaching forward to what lies ahead”. He mentions his past a few times in the Gospels but here he asserts that his past is not where he sets his gaze. He doesn’t worry about his past but just presses onward toward the goal. In a race, runners focus on the finish line and although what is behind them may pop up in their thoughts, nonetheless, they keep their focus on what lays ahead. Running is an activity that requires focused effort, willpower and a focus on finishing the race. We are saved by grace through faith. True faith requires action. Just as in a race, true faith requires having the endurance, the readiness and the focus to respond to the challenges along the way in such a way as to finish the race successfully.

In verse 15, Paul uses the word “téleios”, which is often translated as “perfect” but was a Greek word often used to describe a person as “mature” or “fully grown”. When we reach the age at which we’re “grown ups”, we’re expected to achieve a level of self control and stability that we weren’t expected to have on our own as children. There’s a level of responsibility that we take on as “mature” adults and it’s only natural to look for role models to guide us in this effort to be as mature as we are expected to be. As believers, our greatest role model is the Lord. God has the answers and we have only to open our hearts to be led by Him.

In verse 16 Paul speaks of “following in line with that same standard to which we have attained”. We shouldn’t be regressing, but rather advancing in our walk with God.

In verses 17–19 Paul encourages the believers to do as he has and observe those who are truly living by faith. We see that there are numerous people that Paul speaks of as “enemies of the cross of Messiah”. He expresses sorrow regarding this group of people. They appear as though they are believers, and yet their fruit is destruction. All this group of so-called “believers” pursue are material and earthly pleasures, thereby undermining what Messiah did for them in laying down his life. It is these very people that Paul refers to in verse 2 as “dogs” and “evil doers”.

In verses 20–21 Paul reminds us as believers that our citizenship is in the Kingdom of Heaven. As citizens of the Kingdom of Heaven, are we running the race that is true faith in Messiah Yeshua, or are we living a life of worldly pursuits that are worthless in the Kingdom of Heaven?

בפסוק 12 שאול המבשר הגדול מעיד על עצמו ״לא שכבר השגתי״. הוא עדיין לא סיים את הדרך שלו, יש לו עוד דרך ארוכה. שאול אומר ״לא…שכבר הגעתי לשלמות״. אלוהים לא בחר בנו כי אנחנו מושלמים הוא השלים את הפעולה ויש לכל אחד מאיתנו שליחות ודרך בחיים שעלינו לממש, אנחנו חיים פה עלי אדמות ועלינו לרוץ את המרוץ ולהגיע למטרה. אלוהים לא מחכה שנגיע למקום מסוים. אלוהים רוצה קשר אישי איתנו ולפגוש אותנו גם במצבים קשים אפילו אם אנחנו חושבים שאנחנו לא ראויים לפנות אלוהים כי אנחנו במצב כל כך רחוק וקשה. אין דבר שיכול להרחיק אותנו מאהבת אלוהים רומים ח׳ 15 — אלוהים נתן רוח של גבורה עלינו להתעודד בו.

בפסוקים 13-14 שאול אומר ״אני שוכח את מה אשר מאחורי ונחלץ קדימה״ שאול מזכיר את העבר שלו כמה פעמים בבשורות. הוא לא שכח את זה שרדף את הקהילה, אבל הוא לא שם על זה את הפוקוס. זה לא מפריע לשירות שלו הוא לא מתעכב על העבר אלא הוא פשוט ממשיך קדימה כדי שהדברים האלה לא יהיו מכשול. במירוץ אסור להסתכל אחורה בזמן תחרות כי אז מאבדים את הריכוז ומאבדים פוקוס מהמטרה. ריצה היא פעולה אקטיבית, היא דורשת מאמץ, רצון ומטרה. הישועה שלנו באה מהאמונה שלנו והאמונה מלווה במעשים אקטיביים ככה גם הריצה בחיים שלנו אנחנו צריכים לחיות מלאים במעשים שמכבדים את אלוהים ולפעול למענו.עלינו גם להתלבש נכון לריצה אפסים ו׳ 14-17 עלינו להצטייד במירוץ של החיים בדברים שאלוהים הביא לנו כדי לסיים את המירוץ בהצלחה.

בפסוק 15 שאול משתמש במילה ״כל בוגר״ שאול מדגיש לנו את זה שיש לנו אחריות מסוימת. מישהו בוגר זה אדם יציב,ובעל שליטה עצמית לפעול. עם הבגרות באה אחריות בדיוק כמו שבחיים יש דברים שנדרשים מאיתנו ככל שהגיל עולה. גם אנחנו בחיי האמונה שלנו נמצאים בתהליך הזה של גדילה מעבר לבוגרות עלינו לפעול להסתכל על האדון לנהוג נכון. יש לפעמים ספקות ושאלות שמעסיקות אותנו ככל שאנחנו מתקרבים לאלוהים זה תהליך טבעי אנחנו אנשים עם מחשבות ורגשות. אלוהים נותן את התשובות אבל אנחנו צריכים לבוא עם לב פתוח לשמוע שמוכן לקבל את התשובה מאלוהים עלינו להגיע ממקום של קשר עם אלוהים.

בפסוק 16 אנחנו לומדים שהמקום שהגענו אליו זה המקום הרוחני שלנו באמונה המקום הזה צריך להיות בעלייה להיות יציבים ולא יותר מידי רגשיים ומעורערים.

בפסוקים 17-19 שאול מעודד את המאמינים להתנהג כמוהו ולקחת דוגמא מאנשים שמתהלכים באמונה שהם דוגמא חיובית להליכה באמונה. אנחנו רואים שיש עוד קבוצה של אנשים שאול קורא להם ״אויבי צלב המשיח״ הוא כואב על אותם אנשים. הם נראים כמו מאמינים אבל הפרי ששלהם הוא אבדון. כל מה שמעניין אותם זה דברים חומריים וארציים הם נחשבים לאויבי המשיח כי הם מבזים את מה שישוע עשה על הצלב, הם לא מבינים את מלוא המחיר ששולם והם נכנסים לקטגוריה של אותם אנשים ששאול קורא להם ״כלבים ופועלי רשע״ (פסוק 2) שטוענים שאנחנו נושעים במעשים.

בפסוקים 20-21 שאול מזכיר לנו המאמינים שהאזרחות שלנו היא בשמים עלינו לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת במירוץ או בקבוצה שמלאה בדברים ארציים ולא מבינים את מה שישוע עשה עבורם. יש לנו עידוד ותקווה שידיעה לאן אנחנו שייכים. אז איפה אתם נמצאים?