Paul was commissioned to share Yeshua with the gentiles. Among others, Paul went to the Philippians and established a close connection with the believers in Philippi. It is clear to see in these verses of Paul’s letter to the Philippians that they needed some encouragement to stand together. Paul especially speaks here of both unity and joy. Considering that Paul is in prison when he writes this letter, the word joy seems to be especially significant. Paul was a mentor to the Philippians and so sent this letter to them to encourage them, even as he sat in prison.
This passage can be divided into 3 parts:
- In hardship, Messiah is revealed…
In verse 12, Paul reminds them that everything that has happened to him has led to furthering the work of Yeshua. Paul doesn’t focus on his misfortune. Even though he underwent numerous hardships but in the midst of it all focuses entirely on how his hardship has meant revealing Messiah. Even in his imprisonment, he is doing the work of proclaiming the Messiah. Paul even shared about the Messiah with those soldiers who stood watch over his cell. It’s this kind of focus on the proclaiming the Messiah that Paul uses as encouragement to the Philippians to instill in them the confidence to press on toward the goal. He also mentions that there are some proclaiming the Messiah without a pure heart, but Paul asserts that the main thing is that the Messiah is being proclaimed. This should lead us to ask ourselves: Where is our focus? Are we complaining about hardships? Or are we using our suffering as an opportunity to proclaim Messiah Yeshua, letting the joy of the Lord within us flow in such a way as to testify to God’s goodness and to encourage those around us. - The meaning of life…
In verse 21, Paul says that to die is gain. For him, dying is something to look forward to because he is confident in what God has in store for him. While we yet live in our present circumstances, we live for God, who is at work within us, aligning ourselves with His Will for our life. As believers, it’s important that we take time to ask ourselves if we truly believe that to die is gain. We must choose to give our life for the sake of proclaiming Messiah. - Unity
Once more, we see a call to unity as we read in verse 27: “standing firm with one spirit.” When people see believers together and in right relationship with one another, without fear of the future or of death it’s a testimony to the power of Yeshua. Deep inside, all humans long for this and seeing right relationship by the power of God at work in the life of believers is a huge witness. Even though it can be easy for believers to imitate the broken relationships of this world, we must choose to let the love of God overcome all conflicts that may arise in our interactions with others. All that we endure in this life must be unto His glory.
לשאול הייתה שליחות ללכת ולבשר בכל העולם. שאול מבשר לפיליפים ונוצר קשר טוב בין שאול לקהילה בפיליפי. הקהילה מאוד קרובה לליבו של שאול לאורך כל הספר רואים זאת הוא כותב את האיגרת כי יש צרות, יש התנגדות, ובעיות של אחדות בקהילה ניתן להסיק ככה מכיוון שהוא מדבר על אחדות הרבה. המילה שמחה חוזרת על עצמה באגרת הקצרה הזאת—16 פעמים. בגלל שהוא מדבר על שמחה כאשר הוא בכלא יש למילה הזאת אפילו עוד יותר משמעות. שאול היה מנטור לקהילות האלו וכאשר הוא נעצר היה קשה להם. מטרת האיגרות זה לעודד אותם.
הקטע מתחלק ל-3:
- הכרזת הבשורה גם בקושי
בפס׳ 12 אנחנו רואים שכל מה ששאול עושה הוא לא עושה לטובתו אלא לטובת הבשורה הפוקוס באגרת זה לא על המסכנות של שאול. שאול עבר הרבה, סכלו אותו, הוא היה רעב, הצליפו בו, הספינה שלו טבעה שלוש פעמים ובמקום להתלונן על השליחות שלו הוא מסתכל על טובת הבשורה ואפילו ממשיך לפעול לטובת הבשורה למרות המקום בו הוא נמצא. משמר הקיסר היו חיילים מיוחדים שעשו משמרות על שאול בכלא שאול מצא הזדמנות והוא בישר לחיילים ששמרו עליו. מה ששאול עשה עובר הלאה וזה מעודד אנשים אחרים ונותן להם ביטחון להכריז את הבשורה. בנוסף שאול מדבר על כך שיש אנשים במכריזים את הבשורה בלב לא טהור אבל הנקודה העיקרית היא שלא משנה איך המשיח מוכרז הזרעים נשתלים והבשורה נשמעת. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כאשר אנחנו קוראים את זה איפה הפוקוס שלנו? האם אנחנו מתלוננים על כל דבר או שאנחנו משתמשים בסבל שלנו כדי לפאר את אלוהים ומשתמשים בזה לעדות על השמחה שיש לנו באדון כדי לעודד אנשים אחרים שסובלים? עלינו להשתמש בסבל שלנו לטובת הבשורה. - משמעות החיים
בפס׳ 21 שאול אומר שמוות זה רווח בשבילו בשביל שאול זה טוב למות הוא יודע לאן הוא הולך הוא לא מפחד מהמוות ונדרשת אמונה מאוד גדולה כדי לא לפחד מהמוות בידיעה ששאתה הולך למלכות השמים. כל עוד אנחנו חיים עלינו לחיות למען אלוהים הוא חי בנו ולכן הרצונות שלו צריכים להיות הרצונות שלי. עלינו לשאול את עצמנו אם מוות זה רווח בשבילינו המאמינים למה אנחנו פה?עלינו לתת את החיים שלנו לאדון ולהכריז את הבשורה. - אחדות
רואים שוב פעם סימן לאחדות שצריכה להיות לנו בפס׳ 27 ”רוח אחת“ כאשר אנשים רואים אותנו המאמינים ביחד, בשלום, בחוסר פחד מהעתיד ומהמוות זה איום. הם מבינים שהם מפסידים בעוד שאנחנו יודעים את התקווה השמורה לנו. אבל איפה שיש יותר מאדם יש ויכוחים, ריבים קליקות. השלום והאחדות שלנו חשובים זה מה שמושך אנשים אחרים לשמוע על הבשורה לראות את האור של ישוע דרכנו. עלינו לשאול את עצמנו איך אנחנו מתנהגים כאשר אין סמכות רוחנית סביבינו האם אנחנו שרים יפה ועוזרים רק כאשר יש סמכות מעלינו? אלוהים רואה הכל וכל דבר שאנחנו עושים אנחנו צריכים לעשות למענו.