Paul writes this epistle to the Philippians while he is in jail. Some things to note from Paul’s letter are that the nature of his relationship with the Philippians is apparent in that, he thanks them for their financial assistance, updates them on his incarceration and encourages them to continue in their connection with the Lord Yeshua.
In verses 3–5, we witness the great love that Paul had for the Philippians. He speaks of praying for them with joy. It’s pretty awesome that Paul can feel any joy in light of his worldly circumstances, both his being in jail and being persecuted. Paul’s joy, he explains, flows from the Philippians’ “partnership” in the Gospel from the start. Paul’s joy is a testimony to us that no circumstance, no matter how hard, can undermine the power of salvation in our life. Our greatest and sole source of joy is Yeshua our Messiah and no trial nor tribulation in this life can rob us of this. Nothing is bigger than our God, who is the giver of joy.
In verse 6, Paul writes: “I am confident of this very thing, that He who began a good work in you will perfect it until the day of Messiah Yeshua.” Paul is completely confident that God will perfect every good work that he has begun within us until Messiah Yeshua returns. This isn’t a momentary or one-time reality, we are being perfected every day by the grace and goodness of God. Paul’s confidence flows from the work of the Holy Spirit in his life and his faith in Messiah Yeshua.
In verses 7–8, Paul speaks of how much he cares for and misses the Philippians. His reasoning, he explains, is: since both in my imprisonment and in the defense and confirmation of the gospel, you all are partakers of grace with me.” The Philippians and Paul are “partakers of grace”. God’s grace is such that He humbled Himself, taking on our sins as a man, so that we may be saved, not of our own efforts, but by receiving the gift of salvation from Him. It is this grace is what joins us together as believers.
In verse 9, Paul prays that love would increase. Why? Because it is the love of God in us that distinguishes us as disciples of Yeshua. This love of God is a love that we must have in abundance as believers. Here are a few things that should distinguish this love:
- “That your love may abound” — Like a fire hydrant that’s just blasting water everywhere our love needs to explode onto everyone around us, especially those we are closest with. This even includes those who are hardest for us to love in our day to day life. Our love must abound.
- “In real knowledge and all discernment” — Our love must be guided by knowledge and wisdom. Love that is guided by knowledge and wisdom is a love that does not depend on momentary feelings; it is a love that is expressed in the proper time and in the proper way. We must examine the fruit of our “love” for others and discern how we may truly love rightly. Our love must be intentional and not just doing whatever comes naturally or easily. When we love with knowledge and wisdom, our expression of love will be uniquely tailored to each and every situation.
Paul highlights two key elements in our walk with Yeshua. The first is love. The second is knowledge and discernment. God wants us to have knowledge and wisdom so that we will know what we should be investing our time in and what we should be letting go of in our life. The wisdom of God will help us to stand pure and holy on the day of Yeshua’s return, having lived in such a way as to further His righteousness on the earth, flowing in His love in such a way that Yeshua can truly work in the lives of those around us through us. Let us pray for more of this love.
הקהילה בפליפי נוסדה על ידי שאול השליח ושותפיו לעבודה. בין הקהילה בפיליפי לבין שאול היו יחסים טובים ועמוקים. שאול כותב את האגרת בזמן שהוא יושב בכלא. באמצעות האיגרת הוא מודה להם על הסיוע הכספי ששלחו לו, מעדכן אותם על מצבו בכלא ומעודד אותם להמשיך ולחזק את הקשר וההיכרות שלהם עם האדון ישוע.
בפסוקים 5-3 אנחנו עדים לאהבה הרבה שהייתה לשאול כלפי הפיליפים. הוא מציין שהוא זוכר אותם ומתפלל עבורם. בפס 4 אנחנו רואים שלמרות ששאול נמצא בכלא, ולמרות כל הנסיבות והנסיונות שעבר ועודנו עובר, הוא עדיין חש שמח. השמחה ששאול מדבר עליה נובעת מכך שהפיליפים קיבלו את הבשורה והם שותפים לחיי עולם יחד עם איתו. שאול מראה לנו ששום צרה ושום ניסיון לא גדול מהעובדה שאלוהים בחסד שלו הושיע אותנו. אנחנו יכולים ללמוד מזה שהשמחה במשיח ישוע גדולה יותר מכל צרה שבאה עלינו, אין שום דבר שגדול יותר ממה שאלוהים עשה עבורנו ולכן עלינו להיות מלאים בשמחה.
בפסוק 6 אנחנו רואים ששאול אומר “בזאת בטוח אני שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע”. שאול אומר את הדברים האלה בביטחון מוחלט. כאשר אנחנו עושים את ההחלטה ללכת אחרי אלוהים, הוא מתחיל לשנות אותנו ואת חיינו. זה לא משהו שמתרחש בין רגע ובאופן חד פעמי, אנחנו משתנים יום יום בחסד ובעזרה של אלוהים. הביטחון של שאול נובע מההיכרות שלו עם אלוהים והאמונה שלו בפעולת רוח הקודש בקרבנו.
פס’ 7-8 שאול מדבר על כמה שהוא אוהב את הפיליפים ומתגעגע אליהם, בהמשך הוא נותן את הסיבה: “בגלל היותכם שותפים לחסד שהוא מנת חלקי, הן במאסרי והן בפעלתי להגנת הבשורה וחזוקה”. מה שקושר את הפיליפים ושאול זה שהם שותפים לחסד. אלוהים עשה עם כולנו חסד בכך שירד בדמות אדם ולקח את עצמו כל חטא בעולם הזה, אנחנו נושעים בזכות החסד והטוב של אלוהים, ולא בגלל המעשים שלנו. החסד הזה משותף לכלל המאמינים בכל מקום, והוא מה שמחבר בנינו.
בפס 9 שאול מתפלל ומבקש שאהבתם תגדל. למה שאול אומר את זה? כי זה מה שמצופה מתלמיד של המשיח להראות אהבה כלפי כולם בדיוק כמו שאלוהים אוהב את כל בני האדם. ישנם כמה דברים שהאהבה שלנו אמורה להתאפיין בהם:
- אהבתכם שתמיד מתרבה – האהבה שלנו היא כמו ברז פתוח שצריכה לזרום ולהתפרץ לכל מקום. האהבה שלנו צריכה להיות כלפי כל אדם בעיקר לאנשים שקרובים אלינו, שלרוב קשה לנו להפגין כלפיהם אהבה. אנחנו צריכים לשאוף תמיד שהאהבה בקרבנו תגדל ותתרבה.
- “תלווה בדעה וכל חכמה” – אנחנו צריכים שהאהבה שלנו תעמוד לצד חוכמה ודעת. חוכמה גורמת לאהבה שלנו להיות הרבה יותר מרק רגש, אלא מעשים ופעולות שנעשים בזמן הנכון והמדוייק. עלינו לבחון את מי אנחנו אוהבים, מה אנחנו אוהבים ומה הפרי של מעשינו הנעשים בטענה לאהבה. עלינו לאהוב את מי ומה שאלוהים אוהב ולא כל דבר שבא בדרכנו. אלוהים קורא לנו לאהוב את כל בני האדם, בדיוק כמוהו, אולם אופן ביטוי האהבה אינו נראה אותו דבר בכל סיטואציה. אהבה אינה רק ליטופים וחיבוקים, אהבה יכולה להתבטא גם בתוכחה ודיבור אמת.
שאול מצביע על שני מרכיבים שצריכים לאפיין את חיינו כתלמידיו של ישוע. הראשון, כאמור הוא אהבה. השני, חוכמה ובינה. אנחנו זקוקים לחוכמה ובינה כדי לדעת מה הם הדברים שאלוהים רוצה שנשקיע בהם את זמננו ומה הם הדברים שעלינו להזניח. חוכמת אלוהים תעזור לנו לעמוד נקיים וטהורים ביום בואו של המשיח, כשחיינו קידמו את צדקתו עלי אדמות ושימשו צינור דרכו ישוע יכל לפעול. מטרת העל לפעולה של אלוהים בחיינו היא כבודו ותהילתו. בואו נתפלל ליותר מאהבת אלוהים וחוכמתו בחיינו, כך שהוא יזכה לכבוד ותהילה היום ולעולמים.