מבוא—קורבנות התורה

לעיתים מצטייר שמעמדם של היהודים כעם התורה הוא מעמד נחשק, אך יחד עם המעמד הגיעה אחריות רבה של עול מצוות תובעני. פולחן הקורבנות בבית המקדש היה פולחן מרכזי ויומיומי, שכל אחד מעם ישראל נדרש לקחת בו חלק. מסיבה הזו העובדה שהבשורה נועדה קודם ליהודים היא הגיונית כי רק להם הייתה ההבנה של רעיון הקורבנות וכפרת דמו של קרבן תמים על חטא אדם.

מדוע צריך היה קורבנות?

הצורך בקורבן נובע מכך שאלוהים הוא קדוש ואנחנו חוטאים. כדי לגשר על הפער בינינו לבין אלוהים יש צורך בקורבן שיכפר על חטאינו ויקדש אותנו בדמו. עם זאת, על פי האיגרת אל העברים פרק י’:4 כתוב: “…שכן דם פרים ושעירים אינו יכול להסיר חטאים”, ומכאן אנחנו מבינים שפולחן הקורבנות שנהוג היה על פי התורה לא יכול היה להעניק פתרון קבוע ותמידי לבעיית החטא של האדם. הפתרון היחידי לכך היה קורבן מושלם שיוכל לכפר אחת ולתמיד על חטאי העולם לעולם ולהעניק להם ישועה וזה היה תפקידו של ישוע. תפקידם של קורבנות התורה היה לנסות ולשקף במידה כלשהי את מה שישוע היה עתיד לעשות בצורה מושלמת, כפי שכתוב באגרת אל העברים י’:1: “התורה, אשר צל הטובות העתידות בה ולא עצם צלם הדברים, אף פעם אינה יכולה להביא לידי שלמות על ידי אותם הקורבנות את הבאים להקריבם בהתמדה שנה בשנה”.

הקורבנות בתנ”ך:

בספר ויקרא פרקים א’-ה’ מפורטים חמישה סוגים שונים של קורבנות שאותם ניתן לחלק לשתי קבוצות:

קורבנות חסד – קורבן עולה, קורבן מנחה, קורבן שלמים – קורבנות שהוקרבו בגלל אי עמידה בצו אלוהים, אי עשייה. קורבנות אלו נעשו ביוזמת האדם והם באו ליצור מערכת יחסים של שלום בין האדם לאלוהם.
קורבנות הרחמים – קורבן חטאת, קורבן אשם – קורבנות שהוקרבו בגלל עשיית מעשה שנוגד את צו אלוהים, חטא.

התפיסה הרווחת היא שאלו שנדרשו להקריב את הקורבנות היו הכוהנים בלבד אך זו טעות. כל אדם שהגיע לבית המקדש עם קורבנו נדרש לבצע את תהליך השחיטה בעצמו בסיוע הכוהנים. בכל תהליך של הקרבת קורבן היו שלושה גורמים משותפים.

המקריב—”אדם כי יקריב” (ויקרא א’ 2;ב’ 1; ג’ 1; ד’ 27; ה’ 14)
הקרבן—בעל החיים שנושא את החטא
המתווך—הכוהן

ישוע ממלא את שלושת התפקידים:

המקריב – “את זה אשר לא ידע חטא עשה לחטאת בעדנו כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו” (השנייה לקורנתים ה’ 21)
הקרבן—”אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם… והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו. מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו וה’ הפגיע בו את עוון כולנו… וייתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו… והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע” (ישעיהו נ”ג 12-4).
המתווך—”כל כוהן גדול תפקידו להקריב מנחות וזבחים, לכן צריך שגם יהיה לו מה להקריב. אילו היה בארץ לא היה כוהן, כי יש פה כוהנים המקריבים מנחות לפי התורה ומשרתים בקודש לפי תבנית וצל של הדברים השמימיים… והנה ישוע השיג כהונה נעלה יותר, באותה מידה שהוא מתווך של ברית מעולה יותר אשר נוסדה על הבטחות טובות יותר” (עבר’ ח’ 6-3).

לאחר שהבנו קצת יותר את רעיון הקורבנות בתורה אנחנו יכולים להבין אף יותר לעומק את קדושתו הלא מתפשרת של אלוהים, שאפילו אם חטא נעשה בשגגה עדיין היה צורך בקורבן כדי לחדש את מערכת היחסים עם איתו. יחד עם זאת, אהבתו של אלוהים כלפינו היא כל כך גדולה שהוא היה מוכן לתת את בנו יחידו כקורבן עבורנו, ועל כך הקורבנות באים להצביע—על ישוע הקורבן המושלם.

“הנה שה האלוהים הנושא את חטאת העולם“

(יוחנן א’ 29)

*****

An introduction to the topic of sacrifices

The Jewish people as the chosen people of God may seem like quite the high and lofty title, but being chosen means taking on great responsibilities. The sacrificial ritual at the temple was a central part of life in ancient Israel and the entire nation was required to take part in it. It’s no wonder the gospel was given first to the Jew (Romans 1:16) — only Jews had an understood God’s requirements for a sacrifice that could truly atone for the sins of mankind.

What necessitated sacrifice?

The need for sacrifice was necessitated by our separation from God due to sin. In order to mediate the gap between God and us, a sacrifice was required to atone for our sins and to purify us. However, in Hebrews 10:4 we read: “it is not possible that the blood of bulls and of goats should take away sins.”

The Biblical Sacrifices:

Leviticus chapters 1 through 5 describe five kinds of sacrifices that can be divided into two different categories. Both kinds of sacrifice were to be made when it came to the attention of the one who sinned that they were guilty of sin.

Some sacrifices were offered when someone failed to do something that was commanded by God. These sacrifices included the burnt offering, the grain offering, and the peace offering.
Other sacrifices were offered when someone did something that was forbidden by God. These sacrifices included the purification offering and the guilt offering.

Perhaps most of us would imagine the priest doing all the work of the sacrifice and the people simply bringing the sacrifice to the priest. Actually, the person who brought the sacrifice was the one responsible for offering up the sacrifice.

There were 3 participants in every sacrifice:

The one providing the sacrifice (Leviticus 1:2, 2:1, 3:1, 4:27, 5:14)
The sacrifice itself
The mediator of the covenant by which the sacrifices were made

Yeshua served all three roles:

The one providing the sacrifice — “For he has made him to be sin for us, who knew no sin, so that we might be the righteousness of God in him.” (2 Corinthians 5:21)
The sacrifice — “Surely, he has borne our grief & carried our sorrows…. But he was wounded for our transgressions, he was bruised for our iniquities; the chastisement of our peace was upon him, and by his wounds we are healed. All of us like sheep have gone astray, we have turned everyone to his own way; and the Lord has laid on him the iniquity of us all…. And he made his grave with the wicked, and with the rich in his death; because he had done no violence, nor was there any deceit in his mouth… and he bore the sin of many, and made intercession for the transgressors.” (Isaiah 53:4–6, 9, 12)
The mediator of the covenant — “For every high priest is appointed to offer both gifts and sacrifices; so it is necessary that this high priest also have something to offer. Now if He were on earth, He would not be a priest at all, since there are those who offer the gifts according to the Law; who serve a copy and shadow of the heavenly things…. But now He has obtained a more excellent ministry, by as much as He is also the mediator of a better covenant, which has been enacted on better promises.” (Hebrews 8:3–6)

Now that we understand what the Bible has to say about sacrifices, we can see that God’s holiness is such that every sin must be atoned for, even unintentional sin. God’s love for us is so vast that he has given his only begotten son as a sacrifice on our behalf to reconcile us to Him. By understanding biblical sacrifice, we understand Yeshua’s sacrifice on our behalf.

“Behold, the lamb who takes away the sins of the world…” (John 1:29)