אלוהים הוא המחוקק והשופט

 יעקב פרק ד’ פס’ 11-12, מתי ז’ פס’ 1-2, לוקס ז’ פס’ 36-50

בפסוק 11 יעקב פותח את דבריו במילה “אחי”  כפי שהוא מרבה לעשות לאורך האיגרת. הבחירה במילה זו  מביעה את תחושת האמפתיה וההזדהות הכנה שלו למצב הקשה והמאתגר שבו נמצאים שניים עשר השבטים בגולה.

בחלקו הראשון של הפסוק יעקב קורא לנו להימנע מלומר דברים רעים על אחינו לאמונה. בהמשך הפסוק הוא בא ומסביר את הסיבה: אמירת דברים רעים ושפיטה של אחינו מקבילה לאמירת דברים רעים ושפיטה של התורה שמשמעו אי קיום של התורה. למה הכוונה? כאשר אנחנו מדברים רעה ודנים את רענו אנחנו נוטלים את תפקידו  של אלוהים כשופט ודנים את אחינו על פי הבנתנו האישית של דבר אלוהים והסטנדרטים שאנחנו מעמידים להם, ולאו דווקא על פי דבר אלוהים המדויק והנכון. בנוסף בספר מתי פרק ז’ פס’ 1-2 אנו מצווים על ידי ישוע שלא לשפוט את אחינו לאמונה, והוא אף מזהיר אותנו שבאותו אופן שבו שפטנו כך אנחנו נישפט בבוא היום.

בבשורת לוקס פרק ז’ פס’ 36-50 אנו קוראים את סיפורה של האישה החוטאת ששומעת על בואו של ישוע לביתו של שמעון הפרוש ומגיעה לשם כדי לראותו. כאשר היא רואה את ישוע היא בוכה לרגליו, מורחת את רגליו בשמן בושם ומנגבת אותם בשערה. שמעון שעד לכל המתרחש חושב בליבו מחשבות רעות על אותה אישה, מכנה אותה ‘אישה חוטאת’ ואף מפקפק בעובדה שישוע הוא אכן נביא. ישוע מוכיח אותו על מחשבותיו ובשונה ממה שציפה שמעון סולח לאותה אישה על חטאיה. מתוך הסיפור הזה אנו יכולים ללמוד שפעמים רבות האופן שבו אנחנו נדון אנשים והאופן שבו אלוהים ידון אותם יהיה שונה לחלוטין. לאלוהים היכולת לראות את רחשי ליבנו ואת טוהר המניעים שלנו, דבר שאנחנו בני האדם לעולם לא נוכל.

בפסוק 12 יעקב רואה לנכון לבוא ולהזכיר מיהו היחיד שיכול לשפוט: אותו אחד שחוקק את החוקים, היחיד שיכול לבחור האם להעניק ישועה לאדם- אלוהים ואף אחד אחר מלבדו. יעקב אף מוסיף ומפנה שאלה רטורית אלינו במטרה לבוא ולהזכיר לנו שאף אחד מאיתנו אינו עומד מעל אחיו ויכול לשפוט אותו, עלינו לזכור זאת, לדעת את מקומנו ולא לנסות ולמלא תפקיד שלא שייך לנו. היחיד שלו אנחנו ואחינו נהיה חייבים דין וחשבון בבוא היום הוא אלוהים.

*****

God is the only lawgiver and judge

James 4:11-12, Matthew 7:1-2, Luke 7:36-50

In verse 11 James opens up with the word “brothers” as he does all throughout his letter. Choosing this word shows us his feelings of empathy and sympathy with the difficult reality the twelve tribes in the exile are in.

In the first part of the verse James is calling them to avoid speaking badly about their brothers in faith. As he goes on he explains the reason for this commandment: speaking badly about our brothers and judging them is parallel to doing so to the word of God. What does this mean? When we speak badly and judging our brothers we are taking God’s place as a judge and judging our brothers according to our earthly and personal understanding of the word of God, and it is not always aligned with God’s perspective. In addition, in the book of Matthew chapter 7:1-2 Yeshua is warning us not to judge each other for we will be judged according to the way we judge others.

In Luke 7:36-50 we read the story of a sinful woman that hears about Yeshua’s visit to Simon’s house and comes to see him. When she sees him she begins to cry at his feet pouring oil on them and wiping them with her own hair. Simon who was a Pharisee sees all this and thinks badly of her in his heart, calling her “a sinful woman” and even doubts that Yeshua is actually a prophet. Yeshua corrects him of his thoughts and forgives her unexpectedly. Out of this story we can learn that many times the way that we judge people is different than God’s way of judging them. God has the ability of seeing in the depth of their heart and their inner motives, something we humans never will.

In verse 12, James is reminding us that there is only one judge –the one who gave us the law, he is the only one who can choose whether or not to grant someone salvation—it is only God. James adds something by asking a rhetorical question in order to remind us that none of us can judge his brother. We need to remember our place and not try to take a place that is not for us. God is the only one that we need to give an account to when the judgment day is at hand.