פס׳ 7 מתחיל עם המילים ״על כן״, יש כאן התייחסות לקטע הקודם. הקטעים הקודמים דיברו על כך שאנחנו צריכים להסיר מאיתנו את הדברים שקשורים לאדם הישן, איך להתנהג כבנים של אלוהים מלאים בו וללבוש את האדם החדש. בפסוקים 1–7 ראינו איך לא אמורים להתנהג בנים של אלוהים ומה עלינו להסיר מאיתנו. מפסוק 7 שאול אומר לנו איך כן אמורים להתנהג בנים של אלוהים.

שאול מדבר על כך שפעם היינו בחושך ועכשיו כבנים של אלוהים אנחנו אמורים להתהלך באור ולא בחושך. כאשר אנחנו מתהלכים באור יש פרי לכך, דברים שקורים באור אלו דברים טובים. בדרך כלל כאשר עושים דברים בחושך אלו דברים רעים לעומת זאת כאשר אנחנו עושים דברים באור אלו דברים שאנחנו גאים בהם מעשים שמביאים כבוד, מעשים טובים שאנחנו רוצים שיראו. בחיים שלנו ישנם דברים כמו שקר שמתקשרים לחושך. כאשר שקר הוא גלוי, יוצא לאור מה שקורה זה שהאמת יוצאת. האור מגרש את החושך והליכה באור מביאה פרי של טוב, צדקה ואמת. כאשר דוד ראה את בתשבע זה היה בחושך, כל הדברים נעשו בחושך, לאחר מכן היו תוצאות קשות עבור דוד. אנחנו לומדים מהסיפור של דוד את הסכנות בלעשות דברים בחושך ועל כך שעלינו להוציא דברים לאור.

״בחנו והוכיחו״ — עלינו לחפש כל הזמן מה האדון רוצה מהחיים שלנו איך הוא רוצה שננהג. הוא רוצה שנהיה מודעים לסביבה שלנו והמקומות בהם אנחנו יכולים לתת. כאשר אנחנו אור כל מה שאנחנו באים איתו במגע גם כן מואר. המקומות שאנחנו נוגעים בהם אנחנו מביאים לשם את אור המשיח. עלינו להוכיח ולהתהלך אחרי אלוהים באהבה. ברגע שאח באמונה הולך באור זה מאיר לנו מקומות שאנחנו צריכים להשתפר בהם. אם אנחנו באור אז כל מה שמסביבנו באור.

בהמשך פס׳ 14 מזכיר לנו את ישעיה ס׳ 1–3 לקום ולתת לאור של אלוהים להשפיע על חיינו. בפסוק 15 כתוב לנו להתהלך בזהירות לא כטיפשים אלא כחכמים שמנצלים כל הזדמנות. עלינו להיות חכמים כי אמנם אנחנו אור אבל העולם בחושך ואם אנחנו לא חכמים אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו שותפים בחושך שאנחנו הופכים להיות חלק מהעולם (מתי ה׳ 14–16). יש לנו את היכולת להסתיר את האור בכך שלא נראה לאחרים את מה שהאדון נתן לנו כדי שהעולם יראה אלא נשמור את זה לעצמנו, לא נעשה כלום כדי להראות את זה ולמשוך אנשים לקבל את האדון לחייהם.

אנחנו מראים את האור דרך זה שאנחנו נותנים ומנצלים הזדמנויות שהאדון מביא לנו כדי להאיר את האור שלו. אנחנו יכולים לבזבז את כל היום שלנו בדברים לא חשובים כמו פייסבוק, אינסטגרם או לקחת זמן לדברים מועילים כמו לשמוע מסרים ולהלל את האדון אבל זה לא מספיק. ברגע שאנחנו מלאים, עלינו ללכת להפיץ את האור ולא לשמור את זה לעצמנו ולאגור אור אלא לצאת ולתת ממה שאנחנו קיבלנו.

בפסוק 18 כתוב לנו להתמלא ברוח. אנחנו מתמלאים בכך שאנחנו מתקרבים לאלוהים, קוראים, מתפללים, מהללים ומקדישים זמן לאדון. כמו שפלאפון נטען אותו דבר איתנו. כאשר אנחנו מלאים, אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו יכולים לתת לאחרים וזה משהו שצריך להתמיד ולעשות יום יום כמו שריר שעובדים עליו.
סיכום:

• עלינו לחשוף את החושך להתהלך באור ולהשפיע במקומות שאנחנו נמצאים בהם בלי לתת לחושך להתקרב.
• עלינו להתהלך בזהירות כחכמים ולנצל את ההזדמנויות שאלוהים נותן לנו בחיים להפיץ את האור במעשים שלנו.
• עלינו להתמיד בהתחברות עם האדון ולהתמלא ברוח.