פסוקים 1-6 מדברים על האופן שבו האפסים אמורים לנהוג. אם שאול היה מתחיל לכתוב את האיגרת מהפסוקים האלו האפסים היו הופכים לדת. אנחנו רואים ששאול עשה חלוקה באגרת פרקים א-ג שאול מדבר על אהבת אלוהים, האחדות, הריסת מחיצת האיבה, הוא מזכיר להם מי הם ואת אהבת אלוהים הנצחית והבלתי נגמרת ובפסוקים שלאחר מכן אנחנו רואים מה אמורים להיות התוצאות של קבלת אלוהים לחיים שלהם ומימוש היעוד שלהם כמאמינים. השורש של כל דבר בחיים זה הכרת אלוהים וההבנה של אהבת אלוהים וקבלתה לחיים שלנו.
אפשר להיות משיחי בלי משיח. לפעמים אנחנו מנסים להיות משיחיים טובים כלפי חוץ כדי לקבל הרגשה טובה מאחרים שיגידו לנו כמה מאמינים טובים אנחנו. בחיים שלנו יש סיבה ומניע לכל דבר שאנחנו עושים כולל האמונה, ישנם 2 אופציות שבגללם אני בוחר להיות משיחי:
- אמונה אמיתית בישוע ובמציאות הרוחנית שנובעת מזה.
- למלא צורך רגשי או פיזי שהמקום והאנשים מסביב מציעים.
מציאות רוחנית – פרדוקס? ישנו עולם רוחני שלם שאנחנו לא רואים אבל זה משפיע על המציאות שלנו. יש דברים שמאתגרים את המציאות הרוחנית שלנו דברים שמתנגדים להשפעה של הרוח על המציאות הפיזית שלנו הדברים האלה יכולים להיות: קושי לחשוב על אחרים, קושי בלשמור על קדושה, חוסר ביטחון וכו…
שאול היה אצל האפסים והם קיבלו את האמונה,לאחר מכן הם נכנסו למצב מאתגר של פילוג בין הגויים ליהודים. שאול במקום להגיד לאפסים יש לכם אתגרים אז תתאמצו הוא אומר להם לשנות מקום. כל האיגרת הוא מזכיר להם למה הם הגיעו לאמונה, איזה חסד הם קיבלו, הסיבה שהם עושים את הדברים שהם עושים ומה הניע אותם להיות מאמינים. שאול מנסה להסביר שכאשר אנחנו תלויים בעצמנו ובמעשים אז מתמלאים קצת והיכולת שלך לעזות היא מעטה. אבל אלוהים הוא ממלא מעבר למה שהמעשים שלנו יכולים לעשות ומשנה. אם אהבת אלוהים נשפכת לתוכנו מה שקורה זה שאנחנו כל כך מתמלאים שהאהבה נשפכת החוצה כלפי אחרים. אנחנו נאהב יותר כאשר אנחנו מקבלים את אהבת אלוהים. אהבה לא מתחילה ברגע שטסים לשליחות אלא ברגע שהתמלאנו באהבה אלוהים.
מישהו שמלא באהבה = מישהו אוהב.
פרק ג׳ פס׳ 21 הכבוד של אלוהים בקהילה ובגלל זה חשובה הצורה שבה אנחנו נוהגים אחד כלפי השני בתוך הקהילה, אהבת אלוהים צריכה להשתקף ביחס שלנו כלפי הקהילה. הבעיה של האפסים הייתה שהם לא שמרו על אחדות הקהילה. היהודים היו מול הגויים, הם לא הבינו את המשמעות בלאהוב אחרים. לפעמים זה מאתגר ולא נוח לאהוב אחרים אנחנו הרבה פעמים מעדיפים נוחות וכיף. במשפחה אנחנו עצלנים ולא חושבים על ההורים בתור אנשים עם רגשות וקשיים. בקהילה אנחנו מדברים רק עם מי שאנחנו מכירים ולא לוקחים יוזמה לדבר עם אנשים שמאתגרים אותנו. כשאנחנו מתמלאים באהבת אלוהים אנחנו נאהב בלי קשר לנסיבות.ישוע לפני הצלב היה חרד והזיע דם, ישוע לא בהכרח רצה למות על הצלב הוא אפילו ביקש שהכוס תעבור ממנו ובכל זאת הוא ציית. זו אהבה שלא תלויה בכלום, אהבה אמיתית שלא תלויה ברגש או במצב.
פרק ד׳ נפתח במילה מפציר = מזהיר (דליטש) אם אנחנו לא אוהבים כנראה שאנחנו לא מלאים באהבת אלוהים ולכן שאול מזהיר אותם.
המצב המצוי בחיים שלנו הרבה פעמים – כמו האפסים אנחנו אוהבים לבנות מחיצות להישאר איפה שנוח לנו ואפילו למצוא סיבות תיאולוגיות, חברתיות למה לא לעשות דברים.
המצב הרצוי – פס 1-6 להיות מאוחדים: גוף אחד, רוח אחת, אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת במטרה לתת כבוד לאלוהים בקרב הקהילה.
פסוקים 1-6 מדברים על האופן שבו האפסים אמורים לנהוג. אם שאול היה מתחיל לכתוב את האיגרת מהפסוקים האלו האפסים היו הופכים לדת. אנחנו רואים ששאול עשה חלוקה באגרת פרקים א-ג שאול מדבר על אהבת אלוהים, האחדות, הריסת מחיצת האיבה, הוא מזכיר להם מי הם ואת אהבת אלוהים הנצחית והבלתי נגמרת ובפסוקים שלאחר מכן אנחנו רואים מה אמורים להיות התוצאות של קבלת אלוהים לחיים שלהם ומימוש היעוד שלהם כמאמינים. השורש של כל דבר בחיים זה הכרת אלוהים וההבנה של אהבת אלוהים וקבלתה לחיים שלנו.
אפשר להיות משיחי בלי משיח. לפעמים אנחנו מנסים להיות משיחיים טובים כלפי חוץ כדי לקבל הרגשה טובה מאחרים שיגידו לנו כמה מאמינים טובים אנחנו. בחיים שלנו יש סיבה ומניע לכל דבר שאנחנו עושים כולל האמונה, ישנם 2 אופציות שבגללם אני בוחר להיות משיחי:
- אמונה אמיתית בישוע ובמציאות הרוחנית שנובעת מזה.
- למלא צורך רגשי או פיזי שהמקום והאנשים מסביב מציעים.
מציאות רוחנית – פרדוקס? ישנו עולם רוחני שלם שאנחנו לא רואים אבל זה משפיע על המציאות שלנו. יש דברים שמאתגרים את המציאות הרוחנית שלנו דברים שמתנגדים להשפעה של הרוח על המציאות הפיזית שלנו הדברים האלה יכולים להיות: קושי לחשוב על אחרים, קושי בלשמור על קדושה, חוסר ביטחון וכו…
שאול היה אצל האפסים והם קיבלו את האמונה,לאחר מכן הם נכנסו למצב מאתגר של פילוג בין הגויים ליהודים. שאול במקום להגיד לאפסים יש לכם אתגרים אז תתאמצו הוא אומר להם לשנות מקום. כל האיגרת הוא מזכיר להם למה הם הגיעו לאמונה, איזה חסד הם קיבלו, הסיבה שהם עושים את הדברים שהם עושים ומה הניע אותם להיות מאמינים. שאול מנסה להסביר שכאשר אנחנו תלויים בעצמנו ובמעשים אז מתמלאים קצת והיכולת שלך לעזות היא מעטה. אבל אלוהים הוא ממלא מעבר למה שהמעשים שלנו יכולים לעשות ומשנה. אם אהבת אלוהים נשפכת לתוכנו מה שקורה זה שאנחנו כל כך מתמלאים שהאהבה נשפכת החוצה כלפי אחרים. אנחנו נאהב יותר כאשר אנחנו מקבלים את אהבת אלוהים. אהבה לא מתחילה ברגע שטסים לשליחות אלא ברגע שהתמלאנו באהבה אלוהים.
מישהו שמלא באהבה = מישהו אוהב.
פרק ג׳ פס׳ 21 הכבוד של אלוהים בקהילה ובגלל זה חשובה הצורה שבה אנחנו נוהגים אחד כלפי השני בתוך הקהילה, אהבת אלוהים צריכה להשתקף ביחס שלנו כלפי הקהילה. הבעיה של האפסים הייתה שהם לא שמרו על אחדות הקהילה. היהודים היו מול הגויים, הם לא הבינו את המשמעות בלאהוב אחרים. לפעמים זה מאתגר ולא נוח לאהוב אחרים אנחנו הרבה פעמים מעדיפים נוחות וכיף. במשפחה אנחנו עצלנים ולא חושבים על ההורים בתור אנשים עם רגשות וקשיים. בקהילה אנחנו מדברים רק עם מי שאנחנו מכירים ולא לוקחים יוזמה לדבר עם אנשים שמאתגרים אותנו. כשאנחנו מתמלאים באהבת אלוהים אנחנו נאהב בלי קשר לנסיבות.ישוע לפני הצלב היה חרד והזיע דם, ישוע לא בהכרח רצה למות על הצלב הוא אפילו ביקש שהכוס תעבור ממנו ובכל זאת הוא ציית. זו אהבה שלא תלויה בכלום, אהבה אמיתית שלא תלויה ברגש או במצב.
פרק ד׳ נפתח במילה מפציר = מזהיר (דליטש) אם אנחנו לא אוהבים כנראה שאנחנו לא מלאים באהבת אלוהים ולכן שאול מזהיר אותם.
המצב המצוי בחיים שלנו הרבה פעמים – כמו האפסים אנחנו אוהבים לבנות מחיצות להישאר איפה שנוח לנו ואפילו למצוא סיבות תיאולוגיות, חברתיות למה לא לעשות דברים.
המצב הרצוי – פס 1-6 להיות מאוחדים: גוף אחד, רוח אחת, אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת במטרה לתת כבוד לאלוהים בקרב הקהילה.