הזכויות שמורות – אין להפיץ

התחייה

תחיית המתים היא אירוע היסטורי, שסביר מאוד להאמין שזה הקרה. תחיית המשיח היא הבסיס לבשורה, אך לעיתים כשאנחנו מתקשרים את האמונה שלנו, זה נושא שנדחק, כיוון שאנחנו מרגישים לא בנוח לדבר על הנושא. אנו נרגשים לספר על המוות של ישוע וכפרת חטאים, בנושא התחייה, הקול שלנו נהיה נמוך יותר. בקורינטים, פאולוס כותב שאם המשיח לא קם, אמונתנו לשווא. לעיתים בגלל חוסר הידע שלנו בנושא, אנחנו בעמדת מגננה. במאמר הבא נעבור על ההוכחות לתחייה.

ישוע לאנשים חושבים

כיצד ניתן להאמין בעדויות סותרות?

הסתירות בברית החדשה, דווקא מחזקות את אמינותה. כל אחת מארבע הבשורות מציגה עדות שונה לגבי תחיית ישוע, ונראה כי יש ביניהן סתירות. אך זה לא סותר את העובדה שהן מתארות את האמת.

כאשר חוקרים רוצים לאמת עדות ולבדוק אם מישהו שמקר הם אוספים גרסאות של אנשים שראו את אותו מקרה ואז מצליבים מידע. במקרה שהגרסאות זהות לחלוטין, זה מעיד על תיאום גרסאות, וסביר להניח שזו עדות שקר. לדוגמא: אם אהיה עד לתאונה ואני מעיד: ״עידו היה בתאונה עכשיו והוא לבש חולצה כחולה עם ציור של ציפור”, וכאשר ישאלו את האחרים שנכחו בתאונה, כולם יתייחסו לחולצה הכחולה ולציור של הציפור ולא לדברים אחרים, זה סימן לתיאום.

הסתירות בבשורות, הם עדות לכך שיש לנו 4 עדויות עצמאיות. לדוגמה השעה המדויקת, מדברים על לפנות בוקר, עם עלות השחר. הנשים שהולכים לקבר, לא כולם מוזכרות בכל הבשורות. כל הדברים האלה מעידים שהעדויות עצמאיות.

עדות נשים במאה הראשונה:

הימצאות הנשים בכל העדויות על התחייה, מוכיחות שהכותבים היו אמינים בתיעוד. נשים קיבלו זכות הצבעה לראשונה בשנות ה-20, והם נלחמו קשות עבור הזכות. תארו לעצמכם מה היה היחס לנשים לפני כן, הרבה לפני כן, במאה הראשונה(1900 שנה לפני). במאה הראשונה עדות של נשים לא נחשבה כלל ואף אחד לא לקח אותה בחשבון. היא לא הייתה קבילה בבית המשפט. זה מצביע על כך שהברית החדשה היוותה פריצת דרך ביחס לנשים ובמעמדן^[1]. אף ספר מהמאה הראשונה לא נתן יחס לנשים כמו הברית החדשה.

=. נשים לא נחשבו כמי שניתן לסמוך עליו, אך כותבי הברית החדשה, כוללים אותם, כי הם רצו לספר את הסיפור כמו שהוא קרה.

עדות יוחנן.

העדות ביוחנן, נכתב כמו סיפור אישי ופרטי. אתם זוכרים שכשהייתם קטנים היו ילדים גדולים יותר שהיו מהירים מכם? שהיו מנצחים אתכם בריצה?יוחנן היה ילד קטן, מהצעירים במשפחתו. הוא היה מבלה את זמנו עם אחיו וחבריו הדייגים – אנדרי וכיפא. כיפא ויוחנן הכירו מגיל צעיר מאוד. בעדות על תחיית ישוע יוחנן בוחר להכניס סיפור אישי ומציין “הפעם, כשישוע קם לתחייה רצתי לקבר מהר יותר מכיפא”. פרטים קטנים ואישיים מחזקים את אמיתותה של העדות.

ישנם עוד פרטים כאלה בעדות יוחנן:

יוחנן מציץ לתוך הקבר אך לא נכנס אליו. כשכיפא מגיע הוא נכנס פנימה. והקבר ריק!
יוחנן מציין פרטים שוליים כמו העובדה שהוא ראה תכריכים מונחים, ומטפחת ראשו של ישוע הייתה מקופלת. הפרטים הללו כל כך לא רלוונטיים לעומת העובדה שישוע קם לתחייה! למה הוא זוכר את זה? אין בזה כל מסר רוחני ואין שום תועלת במידע הזה מלבד שזה מראה את הגורם האנושי בעדות ותומך בכך שיוחנן נכח כשזה קרה.
יוחנן מוסיף שכולם מבולבלים ואף אחד לא מבין מה קורה. הוא טוען שהוא היחיד שהאמין.
=

כיצד בודקים האם מסמך הוא היסטורי או דתי, אמיתי או מזויף?

אם יש חשש לזיופים, קודם כל עושים בדיקה פנימית: בודקים האם הטקסט טוען שהוא אמין, והאם הטקסטים בתוך המסמך על עצמם מתייחסים אחד לשני בצורה אמינה. אחר-כך עושים גם בדיקות חיצוניות: רואים מה כותבים טקסטים אחרים על המסמך ואז מסיקים מסקנות.

עוד בדיקה לאמינות מסמך הוא זמן כתיבתו, וסביר להניח שהברית החדשה נכתב במאה הראשונה, לעומתן הביוגרפיה של בודהה נכתבה 450 שנים לאחר מותו, והביוגרפיה של מוחמד נכתבה 135 שנים אחרי מותו כל העדויות על ישוע נכתבו 70 שנה אחרי מותו(ותחייתו).חשוב לזכור, באותה תקופה לא היו כותבים ספרים כמו בימינו, את הסיפורים היה מספר מספר הסיפורים של הכפר, כך היה עובר מידע מאדם לאדם.לכן הכתיבה מוקדמת על ישוע יוצאת דופן.

עדות פנימית:

כיצד בוחנים עדות פנימית? בודקים אם סביר שהכותב היה נוכח באירוע, והאם הוא טוען לאמיתות הכתוב. לדוגמה בכתבים מיתולוגיים יווניים ואגדות, הכותבים אף פעם לא טוענים כי הסיפורים אמיתיים. כותבי הברית החדשה טוענים על עצמם שעדותם נאמנה, והם יהודים גליליים מהמאה הראשונה ברובם, לכן נכחו באזור רוב המאורעות.

עד המוות:

כל כותבי הבשורות וחבריהם מתו בגלל אמונתם בישוע. במהלך כל התקופה שהם הפיצו את האמונה בישוע הם חוו המון קשיים, רדיפות וסכנה לחייהם. תחת שלטון רומי ושליטת הקיסר, הם טענו כי ישוע הוא אלוהים, שישוע קם לתחייה! ועל זה הוצאו להורג. הטענות והעדות שלהם בבשורות על ישוע, שטענו שהיא אמת, הם הלכו איתה עד המוות. לכותבים לא היה מניע לכתוב את מה שהם כתבו. לא הובטח להם עושר, ואפילו לא חיים נוחים. בזמן בו נכתבו הבשורות, לפני צליבת ישוע, כיפא נשאל אם הוא אחד מתלמידי ישוע והוא הכחיש זאת. הוא התכחש מפני שההליכה אחרי ישוע שמה אותו בסיכון.
ללא הפסקה:

שאול השליח מעוניין להגיע לירושלים, למרות שהוא קיבל נבואה כי הוא עומד למות שם. כאשר הוא מגיע, מאשימים אותו על כך שהוא הכניס גוי לבית המקדש. תופסים אותו ומכים אותו ללא הפסקה. כאשר מגיע חייל רומי הוא מוציא אותו מן ההמולה בעודו חבול ומדמם, אחרי שחטף מכות קשות. מה מתחיל שאול לעשות? להכריז את הבשורה! “על תחיית המתים אני נשפט!”, הוא אומר. זה אדם שמאמין במה שהוא אומר.
מוניטין:

המסמך מכיל פרטים שעלולים לגרום נזק לכותבים. מלבד ישוע, דמויות רבות בברית החדשה, כולל המחברים, המוצגים באור שלילי. בעיקר שנים-עשר השליחים נתפסים פעמים רבות כפחדנים, טיפשים וחסרי אמונה. הכותבים אינם מנסים לייפות את התמונה, משום שהם לא הגיבורים.

עדות חיצונית:

עדות חיצונית בוחנת מסמכים חיצוניים שיכולים לאמת את המסמך. לברית החדשה יש כמה:

מגילות ים המלח:

מגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן, משקפות נוסח דומה מאוד לזה של תרגום השבעים (תרגום יווני של התנ”ך ליהודים בגלות). כאמור, הברית החדשה ביססה ציטוטים והבנה של התנ”ך על פי תרגום השבעים. שמעיד שהם נכתבו באותה תקופה.

טקיטוס:

קורנליוס טקיטוס היה סנאטור רומאי והיסטוריון של האימפריה הרומית.

בשנת 60 לספירה נירון היה קיסר רומא, והוא לא אהב את הנוצרים. הוא רדף אותם ואף האשים אותם בשריפה שפרצה ברומא. טקיטוס כותב על זה ואומר שישוע מת מוות קיצוני על ידי פונטיוס פילטוס בעקבות הצרות שהוא עשה. הוא כותב זאת בשנת 64 לספירה, ומציין כי לנוצרים יש אמונה מיסטית מוזרה על משהו על-טבעי שקרה.
פליני – כתוב לקיסר, שהם שרים שירי הלל לישוע, ושואל אותו האם זה מרד בקיסר להכיר בישוע כאלוהים.
יוספוס פלביוס: (יוסף בן מתתיהו). היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, שנפל בשבי הרומי והפך לאזרח רומי בעצמו. הוא כתב על ישוע שהוא כונה ‘משיח’.
התלמוד הבבלי:

נכתב כי ישוע התעסק בכישופים ובכל מיני דברים ולכן הוא מת מוות בתלייה. (גם בגלטים נאמר שישוע מת בתלייה).
כמו כן, ישנן עדויות נוספות.

מה כל העדויות הללו לא אומרות לנו?

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם שקר היא בעזרת האמת. שימו לב כי לא קיימת שום עדות היסטורית שאומרת שישוע לא קם לתחייה. אף אחד לא כתב: “הנה, ישוע מת ולא קם. ולראייה – הגופה שלו”. אף אחד לא עשה זאת על מנת להפריך את מה שהברית החדשה אומרת.מעבר לזה, קיימת הסכמה בין טובי ההיסטוריונים והארכיאולוגים על הזמן ועל האירועים המצוינים בברית החדשה, שהם אכן התרחשו.

התחייה: אמת או שקר?

לצורך העניין, בואו נניח כי התחייה היא שקר. מה הן האופציות שלנו?

קונספירציה

המונח קונספירציה מתייחס לקבוצה של אנשים הפועלים יחדיו בשקר ומסתירים אותו מאחרים.

דוגמא:

בשנות ה-80 ריצ׳ארד ניקסון היה נשיא ארצות הברית, הוא היה בוואטרגייט. מישהו פרץ לתוך המטה של הבחירות, ואז הם גילו את התוצאות ויכלו לפעול על פי זה. אז זו הייתה קונספירציה של אנשים שפעלו יחדיו בשקר והסתירו את זה מהציבור. השקר לא האריך ימים ויצא לאור.

מדוע התחייה אינה קונספירציה?

כפי שאמרנו קודם, הדרך הקלה להפריך ביותר קונספירציה היא הצגת האמת. כיצד היה ניתן להפריך את הקונספירציה של כותבי הברית החדשה שטענו כי ישוע קם לתחייה? להציג את גופתו ואז השקר יוצא לאור. היו אנשים שהיה להם אינטרס להפריך את הקונספירציה: הפרושים, הכוהנים, הרומאים ועוד.
כאשר יש שקר משותף אשר כמה אנשים מעורבים בו, לבסוף אחד תמיד נשבר (בעיקר כאשר כל כך הרבה מונח על הכף). לדוגמא, נניח שאתם ואחיכם החלטתם לגנוב עוגיות מהמטבח. תמיד אחד האחים, בדרך כלל האח הקטן נשבר ומספר לאימא. מישהו תמיד נשבר בשקר קבוצתי.הרבה פעמים הוא כותב ספר, השקר הגדול.

על התלמידים היה לחץ עצום להתכחש לישוע, הם מסרבים, ומשלמים על כך בחייהם. הם סבלו רדיפות רבות והפסידו הכול ואף נאמר להם: “התכחשו לישוע ותחיו”. אך אף אחד מהם לא התכחש לתחייה! אין שום עדות היסטורית שאומרת שאחד מתלמידי ישוע ומאמיניו התכחשו לתקומתו (מקרה יהודה איש קריות התרחש לפני צליבתו ולכן לא רלוונטי לנושא. ואפילו הוא התאבד כי הבין שעשה טעות איומה).
קונספירציה לא טובה:
נשים כעדות זה שקר גרוע. : נחזור למעמד הנשים במאה הראשונה. אם היית רוצה לבנות קונספירציה עם אנשים נוספים לתחייתו של ישוע, את מי לא כותב שהם העדים לתחייתו? נשים. עדותן לא נחשבת. אך הכותבים כן מציינים את הנשים כעדוֹת, משום שזה מה שקרה, זו האמת. הם לא ניסו להרוויח משהו או להרשים מישהו, אלא לספר את מה שקרה.
אין הרבה היגיון בקונספירציה על התחייה, אין אינטרס לעשות זאת. כל מי שלקח חלק באמונה בישוע, במאה הראשונה, נרדף. לא היה שווה להיות חלק מהאמונה הזאת עד המאה הרביעית.
אלוהותו של ישוע זה רעיון שקשה למכור. מי שבונה קונספירציה לא כדאי לו לכלול את הרעיון הזה. כותבי הבשורה והשליחים לא מתפשרים על כך ואומרים שהוא אלוהים!
משנים לגמרי את ההבנה והראייה של תחייה מהמתים. הקונספט של ‘תחיית המתים’ בקרב יהדות בית שני היא ביאת המשיח וקימה לתחייה של כל המתים. כותבי הבשורה מציגים מוות של אדם אחד ותחייה של אדם אחד, ומדברים על תחיית המתים. זה עוד רעיון שקשה למכור לאנשים שהיו סביבם מקרב העם היהודי. בנוסף, ישועה שאינה תלויה במעשים היא רעיון קשה לעיכול. כל כך ״קשה לעיכול״ שגם לנו כמאמינים קשה להבין את זה.
קונספירציה בדרך כלל נעשית בידי אנשים עם כוח, או אנשים שמנסים לצבור כוח למטרות פוליטיות: השליחים הולכים נגד הממסד הדתי וקוראים עליהם תיגר. בדרך כלל קונספירציה נעשית בתוך הממסד הדתי, או הממשלה, בתוך גופים גדולים.
קונספירציה למטרת כבוד: אם השליחים יצרו קונספירציה על מנת לגרום לאנשים ללכת אחריהם ולקבל כוח, הם לא היו מציגים את עצמם בצורה כושלת בבשורות כפי שאנו רואים. הם לא ממש מעודדים אנשים ללכת אחריהם כשהם כותבים על עצמם כלא מוצלחים, וכאלה שלא האמינו.
כל הנקודות הנ״ל מכוחיות שזה לא סביר שזה קונספירציה.

אגדה, סיפורי מעשיות

אגדה הוא סיפור שלא מתיימר להיות אמת, יכול ליהות סיפור שקרה בעבר אך התנפח ואיבד פרופורציות לחלוטין ומטרתו להעביר לנו מסר. בימינו, בתרבות שלנו, לא מקובל להאמין באגדות. אגדה בדרך כלל מפתחת בזמן מסוים באזור מסוים על מנת לחזק את התרבות, כשרוצים שהילדים לא יכלו לאיבוד ביער, ממציאים סיפור על כיפה אדומה. בנוסף, אגדות מחזקות את הציפיות והאמונות שיש בחברה.

משיח מקולל ומת לא מחזק את התרבות, כיוון שהצפייה מהמשיח, היה שיהיה מבורך ומלך, שישמיד את האויבים, ולא ימות בידיהם.

התלמידים של ישוע משעממים, באגדות הדמויות די קיצוניות. או שדמות היא טובה ונערצת, או שהיא רעה. אבל בברית החדשה התלמידים של ישוע משעממים, כלולות עדויות של נשים שלא היו מקובלות באותה תקופה, אפילו המשפחה של ישוע לא האמינה בו עד שהוא קם מן המתים. מה גם שישוע משך אחריו את הדחויים בחברה: זונות, מוכסים, מצורעים ועניים.
אגדות מתפתחות באיטיות לאורך זמן ממושך

סיפורו של ישוע מתפשט כאש בשדה קוצים. תוך 40 יום מתקומתו אלפי אנשים נהרו לאולם שלמֹה בירושלים.
מהסיבות הנ״ל לא סביר שזו אגדה.

הזיה

האופציה האחרונה היא שהמאמינים היו בהזייה או ממש רצו להאמין שישוע קם לתחייה.

לאחר שקם לתחייה, ישוע היה איתם 40 יום. לא הגיוני שאדם יהיה בהזיה במשך 40 יום, ומיותר לציין שהזיה קבוצתית של אלפי אנשים היא אבסורד.
אף אחד לא ציפה בכלל לתקומתו, אז לא ממש היה קיים רצון להאמין שהוא קם לתחייה.
כתוב שכאשר ישוע קם מן המתים הוא עבר בין הקירות. הדבר אינו מפורט או מוסבר והסיבה היא שכנראה הנוכחים בעצמם לא הבינו את המתרחש, ורק תיעדו את שאירע.

אולי זו אמת?!

הָיֹה הָיָה אדם יהודי, פרושי משבט בנימין, שלמד תורה והיה מאוד חכם ובמעמד לא רע בכלל. כל חייו הוא רדף את המאמינים שהלכו אחרי ישוע. הוא השקיע את רוב זמנו בתפיסת כופרים והשלכתם לכלא. הוא פעל נגד מאמיני ישוע מנצרת בכל דרך שהיה יכול. שאול התרסי היה שמו.

יום אחד, אותו שאול מתחיל להטיף את הבשורה שהוא התנגד לה. איך זה קרה? הוא ראה את ישוע. הוא הבין שקנאותו לאלוהים גרמה לו לרדוף את אלוהים בעצמו^[2], ואת ההולכים אחריו.

שאול ויתר השליחים הלכו אחרי ישוע עד יום מותם. הם לא נסוגו מהאמת שישוע קם לתחייה, והמשיכו להטיף את הבשורה בכל העולם עד שהוציאו אותם להורג. לא מדובר כאן על אנשי דת וכמורה, אלא על אנשים פשוטים שפתאום הולכים בכל העולם ומספרים על בשורת המשיח. משהו ודאי קרה בחייהם, משהו ששינה אותם.

40 שנה לאחר מכן יש מאמינים בכל העולם. אין זה מספיק להיות סקפטים ולומר: “לא נראה לי הגיוני כל הקטע עם התחייה, זה נראה לי הזיה”. או שזה קרה, או שזה לא קרה, וצריך להתמודד עם העובדות ההיסטוריות. מדוע זה התפשט כל כך מהר? באותה תקופה היו הרבה שטענו שהם ׳משיח׳, אך אף אחד לא הצליח לסחוף אחריו כל כך הרבה אנשים. עד היום הזה ישנם אנשים בכל העולם שמאמינים שישוע קם לתחייה! לא מאמינים שזו אגדה, אלא אמת, כי כוח התחייה מוכח בחיים שלהם באופן כלשהו.

האם ייתכן כי מדובר באלפי יהודים שהיללו אדם? לא. מה שינה את מחשבתם בן לילה? הם ראו את ישוע. הם ראו את ישוע חי אחרי שראו אותו נצלב, מת ונקבר. הם הלכו עם אמונתם עד המוות כיוון שהמוות כבר לא הפחיד אותם. הם ראו את ישוע מנצח את המוות, ולכן הם לא פחדו ללכת אחריו בכל מחיר, גם במחיר חייהם.

אם ברגע שאנחנו מתים הכל נמחק, אז החיים שלנו לא באמת שווים. אם כל מה שנעשה בחיים האלה יימחק כשאנחנו נמות, זה אומר שהחיים שלנו עכשיו הם ללא משמעות. לא משנה אם צברת כסף, תהילה ומשפחה – הכל נמחק ואתה לא קיים יותר כשאתה מת. גם אם אנשים יזכרו אותך אחר כך, אתה לא קיים יותר. המחשבה הזאת ממש מדכאת. אבל בתוכנו אנחנו זועקים שזה לא נכון! משהו בתוך הנשמה של האדם יודע שיש יותר מזה, שיש משמעות לחיים.

התחייה מוכיחה שיש תקווה. היא מוכיחה שיש משמעות וערך לחיים, ואיך שאתה חי עכשיו כן משנה. למה שאני אחיה טוב ובצורה נכונה וראויה לפי אלוהים? כי ישוע הוכיח שהמוות לא ינצח אותי וכי החיים שאני חי עכשיו ישפיעו על ההמשך. זה מעניק לי תקווה. אנשים סקפטים שלא מאמינים בבשורה ופשוט לא מסוגלים להאמין שישוע קם לתחייה – ניתן לומר להם: גם אם אתה לא מאמין, אתה צריך לרצות להאמין בבשורה. כי אם הבשורה לא נכונה אז לעולמנו אין שום תקווה. הבשורה מבטיחה כי כל העוני והסבל והרוע שאנחנו רואים סביבנו ימחקו! אין שום דבר אחר שנותן לנו תקווה כפי שהבשורה מציעה.

העולם תמיד רוצה להאריך את החיים ולשפר אותם, בני האדם תמיד מנסים למצוא דרכים להפוך את החיים לטובים יותר. השאיפה בעולם המערבי לשפר את איכות החיים ואת אורכם על ידי ניתוחים פלסטיים, טיפוחי קוסמטיקה, והרפאה ועוד, נובעת מההבנה שהחיים כאן הם לא מספיקים. אנשים משכנעים אותנו שיום אחד העולם ימחק על ידי השמש. איזה חוסר תקווה. גם אם מדענים יאמרו לנו “אתם לא משמעותיים”, כל הגוף שלנו רוצה לצעוק בחזרה שאנחנו כן משמעותיים, שאנחנו כן חשובים, שיש לנו מטרה וייעוד בחיים, שיש סיבה לכך שאנחנו כאן. גם אם אדם תאורטית חושב ואומר שאין משמעות, בתוך תוכו הוא לא באמת רוצה להאמין בזה.

הבשורה היא האמת. ישוע קם לתחייה וניצח את המוות. יש תקווה. יש סיבה לחיות את החיים האלה עכשיו בדרכו של אלוהים, מפני שיש תקווה לנצח את המוות והחיים האלו לא יפסיקו. אנחנו לא נחדול מלהתקיים.

^[1] עוד מידע בנושא?

^[2] שָׁאַל שָׁאוּל: “מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי?” “אָנֹכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף…״ (מע״ש ט 5)