אמיתות דבר אלוהים

למה אנחנו כותבים דברים? כי בא לנו לכתוב, כי זה כיף, כדי לא לשכוח, אנחנו מבטאים את עצמנו. אז למה אלוהים כותב לנו ספר? כדי לבטא בעוד דרך עצמו, כדי שנוכל ללמוד עליו יותר. איזה עוד דרכים יש לנו כדי ללמוד על אלוהים? דרך הבריאה, דרך חזיונות וחלומות, דרך בריתות ומעשים. דרך הבריתות אפשר לראות שהוא אלוהים של אהבה, דרך הבריאה אפשר לראות שהוא אלוהים שאוהב סדר.

איך נוכל לאמת את דבר אלוהים? דרך דבר אלוהים. כתוב לנו ביוחנן י״ז 17 ׳קדש אותם באמת כי דברך אמת׳. כיצד אני מתקדש בעצם? בזה שאני מתקרב לאלוהים ומכיר ויודע עליו יותר. האם ידע זה הכוח שלנו? טוב לדעת. ידע הוא חשוב. אך ידע לבדו אינו הכוח שלנו. רק ידע מיושם יועיל לנו!! אם נצא מהמסר הזה ולא נשנה משהו בתוכנו אז הכל טוב יפה אבל לא עשינו בזה הרבה. יש הרבה תכנים שנכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה. אם אנחנו כאן לא כדי להשתנות אין מה לחפש כאן. וכאן נכנס כל הקטע של איך הידע שיש לנו צריך להיות מיושם בחיינו.

אמיתות דבר אלוהים — הספרים הראשונים נכתבו על ידי משה במאה ה-15 לפני הספירה הוא כותב כעד ראייה את הספרים שמות, ויקרא, במדבר ודברים. ובראשית הוא כותב בעזרת מה שאלוהים אמר לו ומפי אנשים שחיו באותה תקופה שאמרו לו גם.

אחרי משה הגיע יהושע ונאמר לו ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך״ — משמע שיש כבר ספר כתוב ויהושע כבר אז היה אמור להתייחס אליו כדבר אלוהים. וכך זה המשיך לשמואל הנביא כתוב בשמואל א׳ י׳ 25 — ״ויכתוב בספר וינח לפני אדוני״ וכך הלאה זה ממשיך עם הנביאים. בדברי הימים א׳ כ״ט 29 — כתוב לנו שכל הדברים שנכתבו הם בסיס מסוים ושהדברים של דוד נכתבו על ידי שמואל ועל ידי נתן ועוד. כמו הנבואה של ירמיה על הגלות בת 70 שנה ואיך דניאל עצמו התייחס לאמיתות הנבואה. האמיתות הכי גדולה זה שכל הנבואות מדברות על זה שמישהו יישלח ויסלח לעם שלו ויתן לנו ישועה.

כתיבת הספרים התבצע בעצם כמו שמורה מכין שיעור לתלמידים שלו. הנביאים קיבלו מסר מאלוהים ואז הם פשוט כתבו אותו לפני שהם העבירו את זה לעם וזה הספרים שלנו היום. לא חלף הרבה זמן עד שכל הספרים האלה חוברו לספר אחד, הקאנון שקוראים לו התנ״ך, כבר כמה מאות לפני כתיבת הברית החדשה.

והברית החדשה, איך נוכל לאמת אותה? את מי נשאל? את היהודים? ברומים כתוב לנו ״שהוא בא ליהודים בראשונה ואז לגויים״. כי ליהודים יש כבר את דבר אלוהים ולגויים לא. בתנ״ך כתוב לנו בירמיה ל״א שהמשיח יבוא לתקן את המקולקל ושישועתו תבוא כתוצאה מהברית החדשה.

ובמלאכי הנביא האחרון כתוב לנו כי ״שמש צדקה ומרפא בכנפיה״ ושהמלך המשיח יבוא ויתקן את העולם. התנ״ך מביע ציפייה להתרחשות השיא ושהוא עדיין לא שלם. ובאפסים ב׳ כתוב לנו שכל הכותבים של הברית החדשה כתבו בגלל שאבן הפינה שלהם הוא המשיח ישוע. באפסים ב׳ 20 — ״על יסוד השליחים והנביאים, והמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה״.

איך עלינו לפרש את הכתובים? יש אמרה שאומרת ״70 פנים לתורה״, משמע כל אחד יכול לקחת את הכתוב ולמצוא את האמת שלו. במעשי השליחים י״ג כתוב לנו על אלימס המכשף שניסה לסלף את דבר אלוהים ״האם לא תחדל לסלף את דרכי אלוהים הישרים?״ ומה נאמר על מלך טוב: ״עשה הישר בעיני אדוני״.

אז העקרונות שיכולים להוביל אותנו לקריאה נכונה הם כך:

  1. להימנע מדעות קודמות. בכל קטע חדש, כדאי להתעלם בשלב הראשון מכל דעה קודמת.
  2. יש להבין את הכתוב באופן טבעי, כפשוטו ועל פי הגיון בריא.
  3. יש לפרש כל קטע בהתאם להקשר שבו הוא נמצא, בלי להוציא אותו מהקשר זה.
  4. יש להשוות קטעים שונים מכתבי הקודש כדי לוודא שמה שהבנו אכן נכון.
  5. יש לפרש את הקטע בהקשר ההיסטורי המקורי שלו.
  6. לא כל דבר אנחנו מבינים. מהכתוב בדברים כ״ט אנחנו מבינים שיש ׳הנגלות לנו והנסתרות לנו מאלוהים׳.